מסופר על הגאון ר’ יהונתן אייבשיץ זצ”ל שיצא יום אחד מביתו בדרכו לבית המדרש, בדרך ראה אותו פריץ העיירה, ושאלו לאן כבודו הולך, ענה לו הרב, “איני יודע” כעס הפריץ על הרב, ושמו בבית האסורים. לכשנרגע הפריץ, קרא לרב, ואמר לו, איך רב גדול וחשוב כמוך כשאני שואל אותו לאן הוא הולך, אומר לי שאינו יודע, וכי לאדם פשוט ונבער מהשוק שאלתי שאלה זו, שאינו יודע לאן הוא הולך? ענה לו הרב, ראה נא, לו היית שואל אותי לאן ברצוני ללכת, הייתי עונה לך, ברצוני ללכת לבית המדרש. אבל אתה שאלת אותי לאן אני הולך, וכי אני יודע לאן אני הולך, הנה ראה, חשבתי שאני הולך לבית המדרש, בסוף מצאתי את עצמי בבית האסורים.
ועל כך נאמר הפסוק : “מה’ מצעדי גבר כוננו” וכו’
והנה בפרשת השבוע שלנו אנו קוראים על “עקידת יצחק” ואם נתבונן בדבר, כל אחד חשב מחשבה אחרת בליבו על הליכתו. אברהם אבינו חשב שהוא הולך לשחוט את בנו את יצחק. יצחק אבינו חשב (לפחות בתחילה, כך ע”פ המדרש) שהם הולכים להקריב קרבן לעולה. ואף שרה אמנו, חשבה שהם הולכים ללמוד תורה (וכמאמר הפיוט בשערי רצון הנאמר בראש השנה). ואם נבדוק את סופו של המעשה, אף אחד מהם לא צדק, ועל זה אמרו דורשי רשומות: רבות מחשבות בלב איש – איש ר”ת, אברהם, יצחק, שרה, שכל אחד מהם חשב מחשבה אחרת, ובסופו של דבר, איש מהם לא צדק, שהרי עצת ה’ היא תקום.
ועוד דרשו במליצה על הפסוק הזה – על אותם אנשים שבעניני גשמיות הם לא שואלים ומתייעצים עם נשותיהם, אלא עושים הכל לבדם, אך בעניני רוחניות הם תולים את אי התעלותם והתקדמותם בעבודת ה’ באישה..היא לא נותנת לי… היא לא מסכימה לי.. וכו’ .והרי הדברים צריכים להיות הפוכים, וזה מה שנאמר בפסוק… רבות מחשבות בלב איש – הכל הוא חושב ועושה לבד, ועצת ה’ היא תקום – כשזה מגיע לענינים של ה’ יתברך, היא אשמה והיא והיא.
וכבר האדם הראשון הקדימו בהטלת האשמה “האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל”, לכן הבה חברים נפסיק להטיל האשמות על אחרים, ובכל דבר שקורה לנו נבדוק את עצמינו במה אנחנו יכולים לשפר ולתקן, לעלות ולהתעלות בקיום התורה והמצוות.
שבת שלום ומבורך! וחורף בריא!
