הנה זכינו ב”ה לסיים את התורה שוב, לחגוג בשמחת תורה, ולהתחיל מיד את התורה שוב. ובתחילת התורה אנו קוראים על “בריאת העולם” כיצד ברא ה/ את כל היקום, ומה נברא בכל יום, ואת האירועים שהתרחשו אח”כ עם אדם הראשון וחוה ובניו, ובהמשך החומש את שאר האבות והשבטים.
ונשאלת השאלה – הרי תורתנו הקדושה אינה ספר סיפורים ומעשיות חלילה, אלא ספר הוראה ומצוות ודינים. אם כן מדוע התורה התחילה עם ענייני בריאת העולם, ולא ישר עם דינים ומצוות?
את השאלה הזו שואל אביו של רש”י {ר’ שלמה יצחקי – פרשן התורה} ומשיב : (תשובה אגב מאוד אקטואלית גם לימנו אנו) שאם יבואו אמות העולם ויאמרו , שעם ישראל לסטים הם, שכבשו את הארץ שלהם (של הגויים), נאמר להם ונוכיח להם מן התורה הקדושה, שהרי בורא עולם ברא את עולמו כרצונו והוא שלו, וברצונו נתנה לאברהם אבינו, ואח”כ ליצחק וליעקב בניו/
ועוד אפשר להסביר, שהרי כדיי לקיים את התורה ומצוותיה צריך ראשית יסודות חזקים של אמונה בה’ יתברך ובמציאותו, וככל שהיסודות חזקים יותר, כך לימוד התורה וקיום המצוות נעשות בחשק ובהתלהבות יתר. כיסודות של בנין, שככל שהם חזקים יותר, כך הבנין חזק יותר, ויוכל להתרומם לגבהים.
יהי רצון שנזכה להתחיל את התורה בשמחה רבה, ולחגוג שוב את סיומה, מתוך נחת ואושר ושמחה. אמן ואמן!
שבת שלום ומבורך!
