חן הילה דורון, תושבת העיר מזה כ-36 שנים ואם לשלושה ילדים, נתקלה בחומות של בירוקרטיה ואטימות מול מנהל החינוך בחולון, ואם לא די בכך, במקביל גם הופסקה פעילותו של הצהרון הפרטי של ביתה בשנה”ל הקרובה. “פתאום אני מרגישה כאילו בניין נפל עליי. ייאוש ותסכול אחד גדול” קראו את הפוסט המלא אשר כתבה בעמוד הפייסבוק שלה:
שנה שנייה של מלחמה, הפעם האובדן הנפשי האישי שלי הוא הרבה יותר גדול. מלחמה בתחנות רוח היא מלחמה קשה.
מה בסה”כ ביקשתי? לתת חינוך לילדים שלי?
אני גרה בחולון קרוב ל-36 שנים, מיום הולדתי, ומעולם לא חשבתי שהמקום שבו גדלתי והתחנכתי יכול לפעול בכזו אטימות.
יש לי 3 ילדים. הקטן מביניהם, בן 4 ו-2 חוד’, התחיל ללכת לגני העירייה בשנה שהסתיימה לה זה מכבר ובספטמבר צפוי להתחיל שנה שנייה. ילד נבון בצורה בלתי רגילה. בשנה האחרונה היה בגן על ילדים בגילו, מה שתרם מאוד להתפתחות וההתקדמות שלו. הפידבקים מצוות הגננות תמיד הדגישו את יכולותיו הגבוהות. (בשביל מה הכנסתם את תכנית מעג”ן, אם אתם לא מתייעצים עם הצוות המלווה את הגן?).
אולם, במנהל החינוך שבעיריית חולון יושבים אנשים שחינוך זה הדבר האחרון שהם צריכים לגעת בו. אנשים שאין להם מושג וחצי מושג בענייני חינוך, וזה פשוט פשע שממשיכים להעסיק אותם כ”כ הרבה שנים.
השנה החליטו לשבץ אותו ועוד כ- 8 מחברים הבוגרים יחד עם כ- 25 ילדים שקטנים ממנו בשנה וחצי! מה שאומר שבמקום לקדם אותו, לוקחים אותו אחורה. והתשובות שמתקבלות מסמרות שיער… “עדיף שיהיה ראש ולא זנב”, “עשינו טעות בחלוקה אבל אין מה לעשות עכשיו”… ומי נדפק בסוף- נכון… הילד!
אם זו לא התעללות בילדים, אני לא יודעת מה כן. ילדים שנאלצו להתמודד עם שינוים גדולים, מעבר מהגן הפרטי לגן העירייה בשנה החולפת, גמילה מחיתולים והתמודדות עם שליטה בצרכים וכיו”ב צריכים לחוות זאת שנה נוספת. בזיון שאין לתאר.
אני רוצה שהילד שלי יהיה עם קבוצת ילדים השווים לו, לא שידאג לקטנים ממנו וישמש מטפלת או סייעת נוספת בגן, לא לשם כך אני שולחת אותו.
ואם לא די בכך, אז בעיצומה של המלחמה שלי בחזית הזו, נפתחת לה חזית נוספת, כאשר מישהו מטעם מנהל החינוך פונה למזכירות ומנהלת ביה”ס שבו לומדת בתי, שסיימה כיתה א’, ומורה על הפסקת פעילות הצהרון הפרטי בשנה”ל הקרובה.
פתאום אני מרגישה כאילו בניין נפל עליי. ייאוש ותסכול אחד גדול.
אז נכון, התאגדנו לא מעט הורים והעלינו בקשות ושאלות ושאלנו את כל הגורמים הרלוונטיים מי אחראי- אך אין כזה, אף אחד במנהל החינוך לא מוכן לקחת אחריות, גם אם מדובר בטעות. כולם שקרנים רק לא מי שנתן הוראה להתקשר למנהלות בתיה”ס. מוציאים את ההורים, מנהלות ומזכירות בתיה”ס, מנכ”ל הצהרון הפרטי, מנהליו ומדריכיו כקבוצה של שקרנים, מכפישים ומלכלכים במקום להגיד- עשינו, טעינו, סליחה…
חברים, אתם אלה שיושבים על הכיסאות שלכם ומחזיקים במשרות בעיריית חולון – ראש העיר, ראשי מנהל החינוך, האחראיות על גני הילדים ובתי הספר היסודיים, מזכירות ופקידים יקרים- תסתכלו לי טוב טוב בתוך העיניים הרטובות מדמעות שלי ותגידו לי את האמת- האם אתם, משרתי הציבור ראויים להמשיך להחזיק במשרותיכם? האם הייתם פועלים כך אם היה מדובר בילד הפרטי שלכם? האם מגיע לכם בכלל להיקרא משרתי ציבור?
עריכה: היום (14.7.2015), הגיעה תגובת עיריית חולון בעניין:
“ברור ומובן שכל הורה חרד לגורל ילדיו והדאגה מובנת אולם השימוש במונחים “מלחמה” ו”בניין שהתמוטט עלי” לתיאור חוסר שביעות רצון משיבוץ ילד לגן – גובלים בחוסר אחריות או לפחות בהגזמה.
לגבי השיבוץ – על פי מדיניות משרד החינוך, השיבוץ בגני ילדים הוא דו גילאי ועל כן שובצו ילדים בני 3 ובני 4 בגן. הנושא נבחן על פי אמות מידה מקצועיות הן על ידי מינהל החינוך והן על ידי מפקחות משרד החינוך, המהוות סמכות פדגוגית מקצועית, ולא נמצא שיש לשנות שיבוץ זה. הנושא הוסבר על ידי מינהל החינוך לאם, שמסרבת לקבל זאת. כדאי היה להימנע מאמירות פוגעניות ומכלילות לגבי אנשי המקצוע העושים עבודתם במקצועיות ומתוך ראיית טובת הילדים.
לגבי אפטר סקול – מעולם לא נאמר ואין כל כוונה שרשת קהילה ופנאי תפעיל צהרונים בבתי הספר בהם פועל כיום אפטר סקול וכל מידע אחר שהופץ אינו נכון.”
גם אני נתקל באטימות של מינהל החינוך בחולון
האנשים שעובדים שם אין להם מושג בחינוך
בילדה שלי עולה לכיתה א עוד שבוע מתחילים את הלימודים ואני לא יודע לאיזה בית ספר אני שולח אותה.
חצי שנה אני רודף אחריהם להעביר את הילדה מבית ספר לבית ספר אחר אבל הם מתעלמים