מאת: יואב בן פורת.
אז ברשותכם הפוסט הזה יהיה פחות טכני וידבר יותר על הפאן האנרגטי, כי זה באמת מה שחסר לקבוצה כמעט מתחילת העונה.
חולוניה החלה עונה חדשה באולם חדש, בואו נודה באמת, כל מי שהיה פעם או פעמיים באולם הזה מרגיש את ההבדל בהשוואה לאולם הפחים, הקהל תמיד היה ותמיד יהיה השחקן השישי על המגרש, וכאשר האנרגיות של הקהל חלשות – הקבוצה נחלשת באופן מיידי וניכר על המגרש, כל מי שהיה במשחק מול ירושלים בשבוע שעבר ראה זאת באופן ממש ברור. הקהל תלוי בקבוצה, והקבצה תלויה בקהל, ולכולם אין אנרגיות העונה. צריך לשים סוף לרקורסיה הזאת.
אז נכון, לבוא בטענות להנהלה (חלקן בצדק) זה דבר מתבקש ומידה מסויימת גם יעיל כדי להעלות על סדר היום את שיפור הסגל על כל המשתמע מכך, אך האם לקטול, לקלל ולהעביר ביקורת חסרת רסן תורמים לקבוצה או שמא פוגעים בה?
הסגל הרי מודע למצב הקבוצה, גם ברמה המנהלת וגם ברמת השחקנים, השתלחות כזו או אחרת לא תורמת מאומה לקבוצה למעט הורדת אנרגיות, חוסר בטחון ולחץ של הסגל כולו לפני המשחק, וכשזה קורה – הקבוצה על המסלול התלול לעוד הפסד כבר משריקת הפתיחה.
נחזור עוד רגע למשחק מול ירושלים, שוב “הלופ” הזה של חוסר האנרגיות בקבוצה היה ממש ניכר, חולוניה אמנם פתחה בסערה ברבע הראשון, אך כבר בחמש הדקות הראשונות של הרבע השני היה ברור לכולם שזה לא יחזיק מים. החצי הראשון הסתיים עם 2 הפרש בלבד, ומשם זה רק התדרדר…
אני לא יודע עם זה הנקניקיות שאכלתם במחצית, החיכוך עם אוהדי ירושלים בפינת העישון או פשוט האמונה (השקרית באותו הרגע) שהקבוצה תפסיד, אבל חולוניה איבדה את השחקן השישי (והכי חשוב שלה) כבר מתחילת המחצית השניה, ובלי השחקן השישי הקבוצה מתקשה לנצח, בטח לא בעונה חסרת אנרגיות כזו שמהותה הוא רק לחפש אשמים.
שתבינו, זה לא שהקהל אשם, הקהל הוא הממנף, לטוב או לרע. זה נכון שהסגל צריך להשתפר ולהפיק יותר מהחומר האנושי הנוכחי. דן דן שמיר, בראדלי, כריסמס, אדם אריאל ועוד… יש שם בהחלט השתדלות.
נחזור למשחק מול אשדוד, שוב.. אותו מתווה שחוזר על עצמו… התחלה סבירה פלוס, ירידה אסטרונומית במחצית השניה שהגיעה עד למצב של כמעט 30 הפרש. ולמה? אף אחד לא משחק עם נשמה. ונשמה זו מילת המפתח, כולם זוכרים את המכות על הפחים כשחשחקן יריב היה זורק עונשין, כולם זוכרים את השלטים, את הצעקות הרועמות שהיה ניכר כי משפיעות על הקבוצה היריבה, על השירים, על הליכוד והאיחוד בין כולם, המשחקים זרמו בהרמוניה שהובילה את הקבוצה, גם אם היתה חלשה – לניצחונות! ובמקרה הכי גרוע להפסד מכובד לאחר מאבק עד השניה האחרונה, מה שלא קורה היום.
בואו נחזור עוד קצת אחורה למשחק מול אילת… מאמן חדש, משחק בית, אולם 3\4 מלא… אנרגיות! גם לסקפטיים ביותר היה כמעט ברור איפשהו בפנים שהקבוצה הולכת לנצח, כי זאת חולוניה! וחולוניה צריכה את השחקן השישי שלה כי לצאת מהלופ ולנצח.
אז במשחק הבא כולם מאוחדים ומלוכדים, אין אשמים, רק מטרה, והיא לנצח, אין שום סיבה שחולוניה לא תנצח.
