מי שחזה הערב במשחק של חולוניה מול אשדוד ראה קבוצה לא מסודרת, לא מגובת, שלוקחת זריקות מאולצות (ולרוב מחטיאה, מן הסתם), קבוצה עם חומר אנושי טוב, שיכולה לנצח, או לפחות לתת קרב טוב, אך לא עשתה זאת. ואם נגדיר זאת במילים פחות יפות – “שכונה”, זה מה שהיה יום על הפרקט בהיכל הספורט.
כל שחקן פשוט לוקח כדור וזורק, מכל מצב, מכל כיוון, פחות מסירות, הרבה פחות אסטרטגיה (אם בכלל). דבר שמאוד ניכר הוא שאין ריבאונדים בהגנה, מאפשרים לשחקני היריבה לחדור בקלות… כמעט ואף אחד לא יודע מה הוא עושה על המגרש.
לא ברור בדיוק מה קרה שם על הפרקט הערב בהיכל הספורט, אבל זו לא חולוניה שאנחנו מכירים, בטח לא העונה. יש שיגידו כמובן “בגלל שחרורו של רייס”, וזה אולי נכון רק חלקית. מה זאת אומרת חלקית? רק מנטלית ולא טכנית…
עם כל הכבוד לכישרון של רייס, ויש הרבה, הכישרון הזה הביא לנו גביע… המנטליות של הקבוצה חשובה הרבה יותר, בטח קבוצה כמו חולוניה. אפרופו מנטליות – ניכר בהחלט כי הקהל החולוני לא הפסיק לעודד בכל הכח גם כשכבר היה ברור שהקבוצה מפסידה, וגם לאחרי שריקת הסיום. זהו דבר מאוד חשוב לקבוצה שצריכה להתגבש מחדש.
נחזור לנקודה… כן, ניכרת ירידת אנרגיות רצינית, ואפילו “משבר” מאז עזיבתו של רייס, שהיה ללא ספק, מבחינת כישרון, הכוכב של הקבוצה. בכל דרג (הנהלה, סגל \ שחקנים \ אוהדים) ניכר שעדיין מעקלים את העניין. אך ישנן גם נקודות אור.
קודם כל, מאמן הקבוצה – דן שמיר, כבר הוכיח בעבר כי הוא יודע לעבוד עם החומר האנושי העומד לרשותו, עם כי לוקח לו כמה משחקים לעקל, הוא ידע לבנו את האסטרטגיה, כבר לקראת המשחק הקרוב מול מכבי. ניכר כי דן שמיר עצמו לא כ”כ ידע מה לעשות במחשק הזה או איך לאכול את הסגל שנפל עליו, כל המשחק היה משחק של אילתורים… טלאי על טלאי על טלאי… שום אסטרטגיה מוכנה מראש, דבר שהוא א”ב מול קבוצה עם מומנטום כ”כ טוב העונה כמו אשדוד.
אך דן שמיר משקיף מהצד, הוא רואה, שומע ומרגיש. ולבטח גם יצפה בהקלטה של המשקח מספר פעמים על מנת להבין עם מה הוא צריך לעבוד. ודן שמיר יודע איך לעבוד… ראינו את זה גם כשהגיע באמצע עונה קטסרופלית מלפני כשנתיים והשאיר את חולוניה בליגת העל, וגם בעונה שעברה, כאשר חולוניה סיימה במקום הראשון…. כן… בלי רייס.
לגבי הזר החדש – ג’ורדן המילטון, אין ספק שמדובר ברכש טוב, אבל גם כאן ניכר שהוא קצת מפוחד, לא יודע איך לאכול הליגה הישראלית, יש לו נתונים מאוד טובים, רק היה ניכר בהחלט שחסרה לו אסרטיביות אל מול הרבה שחקנים שהרבה פחות טובים ממנו, מה שמנע ממנו להוציא את המיטב מעצמו. ובליגה הישראלית… אסרטיביות זה אחד הדברים החשובים ביותר… (ע”ע: גן רייס ג’וניור) נקווה שזה יקרה במשחק הבא מול מכבי ת”א. כן, ג’ורדן המילטון יכול להכנס (טכנית) לנעליו של רייס, אך הוא צריך לעבוד חזק על האסרטיביות שלו ולנוע יותר בחופשיות על הפרקט.
הקבוצה כעת בפוסט טראומה, אך לזמן קצר מאוד, יש שיאמרו “חטא היוהרה”, אך לא כך הדבר, אין שום דבר רע בלשמוח עם הקבוצה ואף למנף את הישגיה, גם אם לפעמים זה בא בעקיצה קטנה (במסגרת הטעם הטוב) לקבוצה יריבה 😉
אמנם כמעט סוף העונה, אך עדיין לא מאוחר מידי ללחוץ על כפתור ה”ריסטארט”, להתגבש כקבוצה מחדש, ולשאוף הכי גבוה שאפשר.